תביעה לפינוי מושכר

חוק המקרקעין, התשכ"ט -1969, אינו מאפשר בדרך כלל למשכיר לפעול בדרך של עשיית דין עצמי כלפי שוכר, אפילו כשבין הצדדים אין יותר חוזה בר תוקף, שכן השוכר אינו נחשב כמי שפלש לדירה שלא כדין. כמובן שגם הוראה חוזית לפיה המשכיר רשאי, במקרה של אי פינוי הדירה במועד, להחליף מנעולים ולסלק מן הדירה את השוכר על חפציו, אינה תקפה ואין לעשות בה שימוש, למרות שתניה זו עודנה רווחת בחוזי שכירות רבים.

לאור השכיחות והישנות הגשת תביעות לפינוי מקרקעין בבתי המשפט השלום ברחבי הארץ הוקם הליך וולונטרי ומזורז של תביעה לפינוי מושכר. על מנת לאפשר הליך מקוצר וממוקד שכל תכליתו היא לפנות את השוכר מנכס המקרקעין באופן מהיר, יוכל המשכיר לתבוע בכתב התביעה סעד של פינוי בלבד. יחד עם זאת, המשכיר יהיה זכאי לתבוע סעד של פיצוי או כל סעד אחר, בשל אותה עילה, בהליך נפרד וללא צורך בקבלת רשות מבית המשפט.

במסגרת כתב התביעה וכתב הגנה, על הצדדים להגיש את כל האסמכתאות עליהם הם מתבססים. בנוסף, עליהם לצרף תצהירים מטעמם. הנתבע, כלומר השוכר, אינו רשאי לשלוח הודעת צד ג' ואף אינו רשאי להגיש תביעה שכנגד בגין התביעה לפינוי המושכר שהגיש נגדו המשכיר. בהליך תביעה לפינוי מושכר, יכול משכיר לקבל פסק דין לטובתו בתוך 60 ימים מיום הגשת כתב התביעה לפינוי המושכר, שכן על הנתבע להגיש כתב הגנתו בתוך 30 ימים מהגשת כתב התביעה ועל בית המשפט לקבוע מועד לדיון במסגרת 30 ימים מהגשת כתב ההגנה האחרון. נראה אם כן, כי הדין הפרוצדוראלי בתביעה לפינוי מושכר, כפי שהובא לעיל, בשונה מהדין הפרוצדוראלי בתביעה רגילה, מביא לקיצור משמעותי במשך הזמן הנדרש לניהולו של הליך הפינוי, הכרעת בית המשפט ומתן פסק דין המורה על פינוי השוכר מן המושכר. הליך זה, מסייע ומקל מאוד על הגשת תביעת פינוי, ומפחית את חששם של המשכירים כי ההליך המשפטי יארך זמן רב.